הפרעות אכילה הן מבין ההפרעות הפסיכיאטריות הקשות ביותר לטיפול. הן מצריכות התערבות אינטגרטיבית של צוות רב-מקצועי מול מטופלים בעלי תחלואה גופנית פסיכיאטרית משמעותית, אשר לעתים קרובות מתנגדים לעצם קבלת הטיפול.
טיפולים תרופתיים
תרופות מסוג SSRI (מעכבים סלקטיביים של ספיגה חוזרת של סרוטונין) ו-TCA (נוגדי דיכאון תלת-טבעתיים) נמצאו כיעילות לטיפול בבולימיה נרבוזה (BN) ובמקרים של אכילה התקפית (BED). תרופות אלה נמצאו כמפחיתות את תדירות הבולמוסים. במטופלות עם אכילה התקפית שלהן משקל עודף עשויות תרופות אלו להביא גם לירידה במשקל. נמצא שתרופות ממשפחת ה-SSRI משפרות גם עמדות והתנהגויות הקשורות לאכילה, כולל הנטייה לצמצום, המשאלה לרזון והכפייתיות הקשורה לאכילה.
עם זאת, רק מיעוט מהחולות שסובלות מ-BN ו-BED מגיעות להפסקה מלאה של בולמוסים (ושל הקאות/שימוש במשלשלים).
הרציונל לשימוש ב- SSRIs לטיפול ב-BN וב-BED קשור ביכולתן להגביר את הזמינות של הנוירוטרנסמיטר סרוטונין באזורים רלוונטיים במוח, כאשר לסרוטונין יכולת להפחית התקפי זלילה ולהגביר תחושה של שובע. בנוסף, BN ו-BED מלוות בהפרעות אחרות שמתווכות על ידי סרוטונין, כולל הפרעות במצב הרוח (דיכאון), הפרעות חרדה, הפרעה טורדנית-כפייתית, שימוש בסמים ובאלכוהול והפרעות בשליטה על דחפים. ואכן תחת שימוש ב-SSRIs נמצאה ירידה בתסמינים הקשורים להפרעות אלה בחולות אנורקטיות.
אף על פי ש-SSRIs יעילים בטיפול לטווח ארוך ב-BN ו-BED מחקרי מעקב הראו כי חזרה של המחלה עלולה להתרחש עם הפסקת השימוש בתרופות אלה. יתרה מכך, קיימת אפשרות לפיתוח סבילות להשפעה נוגדת הזלילה של ה-SSRIs אם כי לא נמצאה התפתחות של סבילות להשפעות האנטי-דיכאוניות, אנטי-חרדתיות ואנטי-אימפולסיביות של התרופות. דבר זה עלול להגביר את הסיכון לחזרה של המחלה,
לא קיימת עדיין תרופה בעלת יכולת מבוססת לשפר את העלייה במשקל באנורקסיה נרבוזה. יתרה מכך SSRIs אינם יעילים בחולות אנורקטיות בתת-משקל. רוב המחקרים מצביעים על יעילות טיפולית רק עבור הפרעות נלוות כמו דיכאון, חרדה והפרעה טורדנית-כפייתית וזאת רק לאחר עלייה מסוימת במשקל.
כמה מחקרים מבוקרים הציעו ש SSRIs יעילים במניעת חזרה של אנורקסיה נרבוזה זאת משום שהם מאפשרים לשמור של העלייה שהושגה במשקל, ומפחיתים את חומרת הדיכאון, החרדה והכפייתיות בקרב חולות אנורקטיות שחזרו למשקל תקין.
תרופות אחרות
מבין התרופות האחרות שנחקרו בהפרעות אכילה, נמצא במחקרים מבוקרים של – Topiramate (תרופה אנטי-אפילפטית במקורה), יש יכולת להוריד את עוצמת הבולמוסים בחולות עם בולימיה נרבוזה ואכילה התקפית. התרופה עדיין לא אושרה רשמית לשימוש בהפרעות אלה, פרט לתנאי מחקר.
באופן דומה, אחת מתופעות הלוואי הנפוצות של התרופה Olanzapine, (במקור תרופה אנטי-פסיכוטית לא טיפוסית), היא עלייה גדולה במשקל בחולים הסכיזופרנים שטופלו בה. מתוך כך הועלתה האפשרות לבדיקת יעילות התרופה בחולות אנורקטיות. ואכן, בכמה תיאורי מקרה, מחקרים פתוחים ומחקר מבוקר אחד נמצא ש-Olanzapine יכול להגביר בכמה ק"ג את העלייה במשקל בחולות אנורקטיות כרוניות שלא הגיבו לטיפולים קודמים.
לסיכום, תרופות אלה מפחיתות את תדירות הבולמוסים ובמטופלות עם BED שלהן משקל עודף עשויות תרופות אלו להביא גם לירידה במשקל. כמו SSRIs משפרים גם עמדות והתנהגויות הקשורות לאכילה, כולל הנטייה לצמצום, המשאלה לרזון והכפייתיות הקשורה לאכילה.
נכתב ע"י
פרופ´ דניאל שטיין, מנהל המחלקה הפסיכוסומאטית לילדים ובני נוער, בית החולים לילדים ע"ש אדמונד ולילי ספרא, המרכז הרפואי ע"ש חיים שיבא, תל השומר. יו"ר הסקציה לפסיכיאטריה של הילד והמתבגר, החוג לפסיכיאטריה, הפקולטה לרפואה ע"ש סאקלר, אוניברסיטת תל אביב, רמת אביב.