פסיכותרפיה והפרעות אכילה*
הטיפול בהפרעות אכילה מתבסס על מספר אפשרויות הכוללות אשפוז מלא, אשפוז יום וטיפול במרפאה (טיפול אמבולטורי). אין כיום, מבחינה מחקרית, עדיפות ברורה לאף אחת מן האפשרויות על פני האחרות ויש חשיבות לשמירה על רצף שכזה בשל הצורך במעברים ממסגרת למסגרת.
קיימות עדויות רבות ומבוססות לכך שטיפול עוזר לאנשים עם הפרעות אכילה. יחד עם זאת, יש לזכור כי עמדתם הבסיסית של רבים מהמטופלים מאופיינת בכך שאינם תופסים את מצבם כבעייתי. יתרה מזאת, לעיתים קרובות התפיסה היא הפוכה בתכלית. תפיסה זו, שניתן לאפיין אותה "כתובנה נמוכה", מביאה רבים מהמטופלים לגלות מוטיבציה נמוכה לשינוי, התנגדות לטיפול, חוסר אמון בסיסי באנשי טיפול, קשיים בבניית ברית טיפולית, ונשירה מטיפול. מצב זה מביא גם לנטייה להישנות הסימפטומים גם לאחר טיפול. המטפל המומחה להפרעות אכילה מודע לבעייתיות זו ומצויד בכלים טיפוליים להתמודד עימה.
פסיכותרפיה במסגרת מרפאתית הינה הטיפול הנפוץ ביותר. גם מטופלים שעברו באשפוז מלא ו/או אשפוז יום מועברים לרוב למרפאות חוץ להמשך טיפול. באופן כללי, תפקידו של הטיפול הפסיכולוגי הינו מתן מענה לצרכים הרגשיים של המטופלת, לאפשר הכלה של רגשות שליליים, ולטפח גישה ריאליסטית ומאוזנת יותר בהקשר של דימוי עצמי, דימוי גוף, תפקיד משפחתי ותפיסה חברתית. במתבגרים, מטרת הטיפול הפסיכולוגי היא להחזיר את המטופלת למסלול התבגרות תקין. למטרה זו, כולל בדרך כלל טיפול פסיכו תרפויטי במתבגרים, מרכיב של הדרכת הורים.
* המאמר בשלמותו מופיע בדף המאמרים
נכתב ע"י
ד"ר אריק הדס, פסיכולוג קליני, מרכז שניידר לרפואת ילדים, שירותי בריאות כללית.