מדוע נוצרות הפרעות אכילה?
הפרעות אכילה הן תוצאה של שילוב בין גורמים שונים – גנטיים, ביולוגיים, משפחתיים, פסיכולוגיים וחברתיים-תרבותיים. להלן ננסה לסקור בקצרה את חלקם.
אנו יודעים, כי בני אדם מושפעים הן מהתורשה והן מהסביבה בה הם גדלים וחיים. במחקרים גנטיים נמצא, כי מבחינה תורשתית, אדם יכול להיוולד עם רגישות מוגברת לפתח הפרעות אכילה1. כלומר, הגֵנים מספקים פוטנציאל או סבירוּת גבוהה יותר להיות מושפע מגורמי הסיכון האחרים בסביבה המשפחתית והחברתית, ולפתח תכונות ומאפיינים של הפרעות אכילה, פוביה מפני מזונות שונים, וכדומה. בנוסף, קיימות סיבות ביולוגיות להפרעות אכילה, הקשורות בין היתר בהפרשה מוגברת או מופחתת של חומרים בגוף כמו הורמונים (דוגמת קורטיזול)2 ונוירוטרנסמיטרים (דוגמת סרוטונין)3. לדוגמא, ויסות לא תואם של החומרים במוח ובגוף, עלול להקשות על אדם לווסת את מנגנוני הרעב והשובע שלו.
סיבות משפחתיות
מבחינה משפחתית, קיימים גורמים העלולים להגביר את הסיכון שאחד מבני המשפחה יפתח הפרעת אכילה, או יסבול מסימפטומים שונים של הפרעות אכילה. ראשית, בעיות ביחסי הורים-ילדים מגבירים את הסיכון הכללי של הילד לסבול מקשיים פסיכולוגיים רגשיים ובינאישיים. כאשר הקשר הראשוני עם ההורים והדמויות המטפלות הקרובות הנוספות מאופיין במתחים, עימותים תכופים וביקורת הדדית, המתח בו הילד שרוי ותחושת חוסר הקבלה שלו במשפחה, עלולים לבוא לידי ביטוי בדיכאון, חרדה, הפרעות אכילה וכדומה. יחס ביקורתי וחודרני מצד ההורים, נמצא כמאפיין משפחות של נערות הסובלות מהפרעות אכילה4. נערות אשר חשות כי המשפחה מנסה להפעיל שליטה רבה בהן ומענישה אותן כאשר הן חושבות או פועלות בניגוד למה שהיו הוריהן רוצים – מוצאות עצמן מתוסכלות מאוד. פעמים רבות, הן חשות כי "מרד" בהורים יפגע מדי ביחסים, ולפיכך מחפשות לעצמן אפיק אחר לבטא את ייחודיותן. למרבה הצער, רבות מהנערות הללו מוצאות ביטוי אישי בזירת האוכל והגוף, ובניסיונות לשלוט בגופן, בתגובה לתחושת שליטת ההורים בהן.
בנוסף, הפרעות אכילה שכיחות יותר במשפחות, בהן אחד ההורים עסוק בעצמו בנושאים של דיאטה, דימוי גוף ואכילה. לדוגמא, אם אשר סובלת מזלילות ליליות בתגובה למתחים בעבודתה, אב המעיר הערות רבות על גופה של בתו, הורים המתייחסים למאכלים שונים כאל "אסורים" או "מסוכנים" וכדומה. ילדים לומדים על העולם ועל ההתנהלות הנכונה באמצעות מנגנונים של הפנמה וחיקוי, ולכן עלולים לחקות את הוריהם ולהתייחס כמותם לגוף ולאוכל5. כמובן, שהנטייה הגנטית שהוזכרה מעלה, עלולה אף היא להעצים את הסיכון שתיווצר הפרעת אכילה6.
מאפיינים אישיים התורמים להפרעה
קיימים מאפיינים אישיים שאף הם עלולים לתרום להפרעה. פעמים רבות נטייה לסבול מחרדה גבוהה מופיעה מספר שנים לפני התפרצות הפרעת האכילה. ייתכן שכאשר קיימת חרדה גבוהה, היא מתועלת לתחום האכילה והגוף, וכך הילד/ה מצליח לתפקד יחסית טוב בשאר התחומים7. בנוסף, פרפקציוניזם, או החזקה באמונה לפיה התפקוד חייב להיות מיטבי בכל מחיר, עלולה אף היא להוביל לפיתוח הפרעות אכילה, מתוך ניסיון לעמוד באידיאל נוקשה של רזון ושליטה בגוף, ברעב ובאכילה8.
השפעה חברתית תרבותית
אל הדיון בהפרעות אכילה יש להוסיף התייחסות חברתית-תרבותית חשובה, ולציין כי ההפרעות הללו הן הפרעות המאפיינות את העולם המערבי, וכי הרוב המוחלט של הסובלות הן נשים (ביחס של 10:1 בין המינים). הפרעות אכילה נפוצות יותר בתקופות של עושר חברתי יחסי וכאשר נשים יכולות להגיע למימוש עצמי בדרכים מגוונות, אך בה בעת מצופה מהן גם למלא תפקידים נשיים "מסורתיים" יותר. בהתבוננות חברתית, הפרעות אכילה הן גם מנגנון התמודדות של נערות עם החרדה שלהן מפני התבגרות ואינדיבידואליזם, וזאת כיוון שהחברה משדרת לנערות מסרים סותרים לגבי נושאים מהותיים הקשורים לתפקיד ולמקום של אישה בתרבות המודרנית9.
נכתב ע"י
ד"ר שירי שדה-שרביט, פסיכולוגית, היחידה לטיפול בהפרעות אכילה, מרפאת "הנוטרים", רעננה, מרכז לבריאות הנפש שלוותה, שירותי בריאות כללית
רשימת מקורות
1. Bulik, C. M. (2005). Exploring the gene-environment nexus in eating disorders.Journal of Psychiatry and Neuroscience, 30 (5), 335-339.
2. Lo Sauro, C., Ravaldi, C., Cabras, P. L., Faravelli, C., & Ricca, V. (2008). Stress, Hypothalamic-Pituitary-Adrenal axis and eating disorders. Neuropsychobiology, 57, (95-115).
3. Leibowitz, S. F., & Alexander, J. T. (1998). Hypothalamic serotonin in control of eating behavior, meal size, and body weight. Biological Psychiatry, 44 (9), 851-864.
4. Bruch, H. (1973). Eating Disorders: Obesity, Anorexia Nervosa, and the Person Within. New York, NY: Basic Books.
5.שדה שרביט, ש. (2008). אמהות עם הפרעות אכילה: תפקוד אימהי, התפתחות הילד והתנהגותו. חיבור לשם קבלת התואר דוקטור לפילוסופיה, המחלקה לפסיכולוגיה, אוניברסיטת בר-אילן.
6.Strober, M., Freeman, R., Lampert, C., Diamond, J., & Kaye, W. (2000). Controlled family study of anorexia nervosa and bulimia nervosa: Evidence of shared liability and transmission of partial syndromes. American Journal of Psychiatry, 157, 393-401.
7.Godart, N. T., Flament, M. F., Lecrubier, Y., & Jeammet, P. (2000). Anxiety disorders in anorexia nervosa and bulimia nervosa: Co-morbidity and chronology of appearance. European Psychiatry, 15 (1), 38-45.
8.Fairburn, C. G., Cooper, Z., Doll, H. A., & Welch, S. L. (1999). Risk Factors for Anorexia Nervosa: Three Integrated Case-Control Comparisons. Archives of General Psychiatry,56 (5), 468-476.
9.Steiner-Adair, C. (1990). The body politics: Normal female adolescent development and the development of eating disorders. In C. Gilligan, N. P. Lyons, & T. J. Hammer (Eds.), Making Connections: The Relational Worlds of Adolescent Girls at Emma Willard School (pp. 162-182). Cambrigde, MA: Harvard University Press.