הפרעות אכילה וביבליותרפיה
במפגש הביבליותרפי נעשה שימוש רב במילים ככלי טיפולי, כאשר בתוך הדיאלוג המילולי עם המטופל נשזרים גם סיפורים, שירים, מטאפורות ותהליכי כתיבה. הביבליותרפיה מבוססת על ההנחה שלסיפורים יש כוח מרפא. לסיפור איכויות תרפויטיות שונות: הוא מספק למטופל דמויות להזדהות עימן; הוא מאפשר לדבר על קשיים וכאבים באופן עקיף ופחות מאיים; הוא עשוי לנסח עבור המטופל את רגשותיו ובכך "להעניק לו מילים", בעיקר כאשר הוא חש שקולו נאלם; הסיפור גם יוצר "מרחב פוטנציאלי", מרחב יצירתי ומאפשר, אשר בו יכולים המטפל והמטופל לשהות יחד; בנוסף, עשוי הספר, העובר מיד ליד בטיפול, להפוך לאובייקט מנחם ("אובייקט מעבר") עבור המטופל כאשר המטפל אינו נוכח; האקט אשר בו המטפל מספר סיפור למטופל מאפשר להעניק למטופל חוויה של עירסול ושל החזקה רגשית כמו בילדות, כשאמא או אבא מספרים סיפור; ובנוסף, הוא מאפשר למטופל לשתוק, מבלי החרדה שמתלווה לשתיקה כזו בפסיכותרפיה.
הכתיבה במסגרת הטיפול הביבליותרפי מארגנת את החוויות הנפשיות ויוצרת תחושה של סדר, מאפשרת להעלות על הנייר תכנים שהמטופל עדיין "אינו יודע שהוא יודע" ו"לשחק" עם מה שעולה; ותוצרי הכתיבה עשויים לשמש כתיעוד של התהליכים הטיפוליים ומאפשרים מבט נוסף עליהם לאחר זמן.
מטופלים המגיעים לטיפול בשל הפרעות אכילה, לעיתים קרובות חשים שזו הבעיה היחידה, וכל השאר בסדר. לעיתים גישה זו מקשה עליהם להגיע לטיפול ומעוררת בהם התנגדות להיפתח בטיפול ולספר על חייהם. בטיפול הביבליותרפי, העיסוק בסיפורים, המשחק במילים והאפשרות של כתיבה במקום דיבור ישיר, מאפשרים דיאלוג עקיף ופחות מאיים, דיאלוג הכרוך בעשייה יצירתית ובביטוי אסתטי של תכנים פנימיים, יחד עם עיבוד של התכנים האלה. הדיבור העקיף והסימבולי מאפשר להתאים את קצב ההתקדמות של הטיפול למטופל, ומאפשר התחשבות רבה ברגישות האופיינית, לעיתים, בהפרעות אכילה, לכל סוג של חודרנות. כך, למשל, מטופלת מסוימת "דיברה" בחודשים הראשונים של הטיפול אך ורק באמצעות שירי משוררים שהביאה מיוזמתה לטיפול, שירים שהעידו על כאב ומצוקה גדולים, בניגוד לטענתה שחייה טובים ומספקים. רק כאשר היתה מוכנה לכך, החלה בעצמה לחבר בין התכנים הכואבים של השירים לחייה האישיים.
מטופל אחר כתב יומן, במקביל לטיפול, והיומן איפשר לו להביא את עולמו הפנימי לטיפול בהדרגה ורק באופן המתאים לו במדויק. כך, בתחילה, הוא הביא את היומן והשאירו סגור על השולחן, ורק סיפר שכתובים שם דברים שאינו יכול לשתף אותי בהם; בשלב הבא בחר להראות לי קטע קטן מתוך היומן כאשר היומן מוחזק בידיו והקטעים האחרים מוסתרים; ורק בשלב מאוחר יותר הרגיש יכולת לתת את היומן בידי, סומך עלי שאעמוד בגבולות שהתווה ואקרא רק את העמודים שהרשה לי לקרוא. חשוב לציין כי במקביל לאינטראקציה הטיפולית הזו ביני ובינו, מתרחשים תהליכי כתיבה של המטופל בתוך היומן ובהם הוא נוגע בתכנים פנימיים, מנסח אותם, מַבנה אותם, מדבר עם עצמו באמצעותם, וכל זה נעשה בתוך ה"החזקה" הרגשית של הטיפול שמאפשרת את התהליך, גם אם המטפל אינו שותף לכל פרטי התכנים שנפרשים שם.
דוגמא נוספת היא האפשרות של עבודה עם גזרי מילים, ההופכת את המילה לחומר ולאובייקט שאפשר לתת ולקבל, לסדר ולהדביק וליצור ממנו מוצר אמנותי. גם כאן עשוי להתקיים מעין "משחק" בין המטפל והמטופל, דיאלוג במילים אך ללא דיבור, שאוסף ומסמן בעדינות את מרחבי עולמו הפנימי של המטופל תוך כדי סוג של "משא ומתן" בינו לבין המטפל, במקביל ליצירה של תוצר אסתטי, שמספר סיפור מקודד, אותו יוכל המטופל לפרוש ולפרט יותר מאוחר יותר, כשיבשיל הזמן.
הדוגמאות שהובאו כאן מראות כיצד הטיפול הביבליותרפי עשוי להתאים לרגישויות המיוחדות של הסובלים מהפרעות אכילה, יחד עם האפשרות של ביטוי יצירתי ופיתוח החלקים הבריאים של האישיות.
נכתב ע"י
ריבה פרי, ביבליותרפיסטית M.A. המרפאה לבריאות הנפש ע"ש דווידסון, "הנוטרים", רעננה, המשויכת לבית החולים שלוותה, שירותי בריאות כללית.
הפרעות אכילה ו"מחשבת הגוף"
מחשבת הגוף הינה שיטת תנועה המטפחת את הכרת הגוף תוך שמירה על בריאותו.
דרך תנועה איטית רוכשים המטופלים בהפרעות אכילה כלים התורמים לטיפול גופני, ומעצימים את הטיפול הנפשי-רגשי שלהם.
חווית התנועה מקנה הבנה מה בין מאמץ לשחרור, תנועה קפואה לעומת זרימה, פעילות חדגונית כפייתית לעומת גיוון, נשימה משוחררת לעומת קשיי נשימה, קצוות לעומת אמצע מאוזן…
הכרת הגוף מקרבת גוף אל נפש, תורמת להפחתה באי שביעות הרצון מהגוף, מקטינה את ה"רעש" הפנימי ומעניקה שקט ונוחות.
דרך התנועה ב"מחשבת הגוף" נשאף להגיע לעמוד שדרה גמיש וחזק המקנה עמידה זקופה, יציבות ואיזון גופני ונפשי.
נכתב ע"י
גליה הראל, מטפלת במחשבת הגוף. המרפאה לבריאות הנפש ע"ש דווידסון, "הנוטרים", רעננה, המשויכת לבית החולים שלוותה, שירותי בריאות כללית.